פסח: מסע – מהקטן אל הגדול
חג הפסח הוא לא רק חגיגת יציאת מצרים, אלא גם הזדמנות נדירה עבור כל אחד מאיתנו לעבור טרנספורמציה פנימית עמוקה.
במהלך ליל הסדר אנו פוגשים את "ארבעת הבנים": חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. לכל אחד מהם שאלה משלו לגבי מהות החג, וכל אחד מהם מקבל תשובה ייחודית.
אך מעבר לארבעת הבנים הללו, כל אחד מאיתנו מכיל בתוכו את כל הדמויות הללו. לפעמים אנו מרגישים חכמים, לפעמים רשעים, לפעמים תמימים ולפעמים אדישים.
המטרה של חג הפסח היא לעזור לנו לצאת מהמצרים הפנימיים שלנו, מהקטנות שבה אנו נתקעים לפעמים, ולצמוח אל עבר גדלות.
אדם מוגבל בשכל שלו, בראיה שלו, מצומצם וכשהוא עושה סוויץ' בזוית הראיה , בהסתכלות, בתודעה שלו הוא יוצא מהמייצר , ואח"כ צריך להתפתח עוד ולצאת מאותו מייצר הבא.
כנגד ארבעה בנים מדברת התורה, בנים שמצויים גם בי. והיא מעודדת אותם לגדול ולצאת מהמיצרים הפנימיים.
אחד המשימות בפסח זה ללמד את הבנים שלנו לצאת מהמקום הזה הקטנוני אל המקום הבוגר. וגם בתוכנו- ארבעת הבנים אלו ארבע מצבים בנפש שלנו.
מה שגורם לנו להיות בקטנות, זה האגו, בכל המצבים שהישות מאירה בי היא יוצרת נפרדות, אני רוצה לעצמי ולא רואה את הראיה הרחבה יותר ולכן לא מתפתח.
ככל שאני מצליח להחזיר את הישות והאגו למקום יותר מוגבל אני מרחיב יותר את הכלי שלי לשפע.
חכם – חכמה היא חיבור – לא יורדת למעשה
מובא בספר 'שפת אמת' אודות הבן החכם: "מצד חקירות השכל שעי"ז היצה"ר מהרהר אחר החוקים ועל זה צריך להיות התשובה מוכן בלב האדם כי לעשות רצון השי"ת יש מזה יותר טעם ושמחה מהבנת טעם המצוה, וזה אין מפטירין כו' שטעם מצוה של מצה אף שאין בו טעם, מתוק לו יותר ממטעמים"
כלומר, חוכמה אמיתית אינה מסתכמת בידע תיאורטי בלבד, אלא בחיבור עמוק אל החיים עצמם. היא יורדת למעשה, ונותנת השראה לפעולה מתוך הבנה פנימית עמוקה.
רשע – לא מוכן להתאמץ. מחפש תענוג – למה אני צריך קבלת עול
"רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבוֹדָה הַזּאֹת לָכֶם. לָכֶם – וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמוֹר לוֹ: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". לִי וְלֹא־לוֹ. אִלּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל"
אכפת לו. הוא בא לסדר, אבל לא מוכן לעשות דברים בקבלת עול. רק בתענוג.
הרשע פורק עול ממש. "מה העבודה?" ומוסיף: "לכם" כלומר: מה כוחו של בשר ודם לעבוד להשי"ת. ועי"ז מהרהר אחר השגחה עליונה.
והתשובה אליו: "בעבור זה" כלומר: ע"י שהוא בו"ד ואין לו שכל כראוי חשוב לפניו ית' עבודתינו יותר ממלאכי עליון.
תם – לא חוקר בשכל אנושי. הוא כבר יודע. כל כך בטוח בעצמו
"תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה זּאֹת. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו "בְּחוֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים"
שאלת התם ע"י התמימות כשהקב"ה נותן איזה הארה בחסדו בא האדם לידי התנשאות באומרו מה זאת. וצריך לידע שהוא רק בחסד עליון. וזה התשובה בחוזק יד כו' בלי זכיות האדם.
כלומר, יש לו התפעלות אך היא התפעלות שכלית.
התשובה אליו היא: אמונה.
ובלשון ה'שפת אמת':
"תם מה הוא אומר, מי שהוא בבחי' יעקב שנקרא איש ת"ם שואל איך מחברים מ"ה עם 'זאת', כי מ"ה נקרא דבר שאינו מזה העולם רק שייך להקב"ה ושואלין עליו 'מה זה' כי אין בו שום השגה. ו'זאת' נקרא זה העולם. ושואל הוא: האיך מחברים שניהם יחדיו? 'ואמרת אליו בחוזק יד' – חוזק יד נקרא אמונה.
שאינו יודע לשאול – לא מתרגש, לא מחובר, אין דעת
ומסיים ב'שפת אמת':
"ושאינו יודע לשאול הוא בגלות המרה שאינו יכול כלל איך לפתוח הלב וע"ז נאמר את פתח לו וע"ז נותנים השבח. שגאולת מצרים הי' בכל הד' מיני גליות בכלל ובפרט שנמצא בחי' אלו בכל אחד מישראל. ונק' בנים שבאמת נגמר הבנין ע"י החקירות הללו בלב האדם כשזוכה לבוא לדרך האמת ולצאת מהבלי עולם הזה ועניניהם:
"את פתח לו"– לא והגדת לו" או "אמור לו", אלא "פתח לו" דייקא – שעי"ז יבוא לשאול (ולא לומר לו ללא הקדמת שאלתו), והיינו, שהכוונה היא שיחדל להיות "אינו יודע לשאול", וישאל גם הוא"
ארבעת הבנים מייצגים דמויות שונות בתוכנו.
חג הפסח הוא הזדמנות עבור כל אחד מאיתנו לצאת מהמצרים הפנימיים שלנו ולצמוח אל עבר גדלות.
