גם אם פספסת – לא הכל אבוד. יום יהודי מיוחד מזכיר לנו שאין רגע סופי באמת, ואין מדרגה שאי אפשר להמריא ממנה
בין אם אתה דתי, מסורתי או פשוט מחפש משמעות – יש יום אחד בשנה שמחזיר את התקווה למרכז הבמה: פסח שני. חג קטן, אך ענק במשמעות שלו. כי בניגוד למה שאנחנו רגילים – פה לא תזכה רק אם הספקת. להפך, זה חג שנברא בשביל אלו שלא הספיקו. חג שנולד מתוך דרישה: "למה נגרע?" – והפך ללקח נצחי לחיים.
מה זה בעצם פסח שני?
ביום י"ד באייר, חודש אחרי פסח הרגיל, מגיע פסח שני – תאריך שנקבע במקרא כדי לאפשר למי שהיו טמאים או רחוקים מלהקריב את קרבן הפסח בזמנו, להשלים את המצווה. אבל מאז שחרב בית המקדש – מה המשמעות של היום הזה?
בחסידות מוסבר שפסח שני אינו 'חיקוי מאוחר, אלא גילוי אלוקי נעלה הרבה יותר מהפסח הראשון.
אם בפסח הראשון ה' דילג על בתי בני ישראל במצרים – הרי שבפסח השני אנחנו לומדים לדלג – על מגבלות, על זמן, על סטטוסים. זה חג שנועד במיוחד למי שנמצא בדרך רחוקה – וזה אומר, בעצם: לכולנו.
"אין דבר אבוד" – שלושת המילים ששוברות את הנפש
בכל שנה, פסח שני זועק לנו: אתה לא תקוע. יש עוד צ'אנס.
הרבי הריי"צ ניסח זאת בצורה חדה: "פסח שני ענינו שאף פעם לא אבוד, יכולים תמיד לתקן, אפילו מי שהי' טמא, מי שהי' בדרך רחוקה, ואפילו "לכם", שהי' ברצונו, אף על פי כן יכולים לתקן"
תשובה אמיתית באה מתוך תעוזה
בני ישראל שביקשו את פסח שני לא חיכו לפקודה משמיים. הם לא שתקו. הם דרשו: "למה נגרע?" – ובזכות זה נולדה המצווה. זה מסר מפוצץ: אתה לא רק מקבל פסיבי של מצוות. אתה שותף – דורש, בונה, משפיע.
כל יהודי, גם זה שלכאורה רחוק – הוא לא אורח. הוא בעל הבית. וזה לא רק תיאולוגיה – זו אחריות.
דילוג: כשהרוח קופצת בלי לבדוק מה השעה
בפסח הראשון, הדילוג האלוקי הגיע מהשמיים – ה' דילג על בתי היהודים. בפסח השני, הדילוג בא מתוכנו – קפיצה בלי לחשב מסלול מחדש, בלי סדר, בלי תהליך. זה לא "להתקדם". זה לעוף.
כשהולכים – תמיד רגל אחת על הקרקע. כשקופצים – שתיהן באוויר. וזה בדיוק המסר: יום אחד בשנה שבו אתה אמור להעז, לא לחשוב יותר מדי, ולהתחבר למדרגה רוחנית של "אין גבול".
מה ההבדל בין ניסן לאייר? בין פסח ראשון לשני?
פסח ראשון – חודש ניסן:
גילוי שמימי, חיצוני
העם יצא ממצרים בכפייה – אפילו הבצק לא הספיק להחמיץ
מסמל יציאה מהרע – "סור מרע"
העבודה: לא לחטוא
פסח שני – חודש אייר:
גילוי פנימי, נבנה מתוך האדם
התהליך בא מתוך רצון ודרישה של בני ישראל
מסמל הפיכת הרע לטוב – "ועשה טוב"
העבודה: אהבה והתקשרות לה' עד ביטול מוחלט של כל שליליות
ולכן, פסח שני הוא לא "בדיוק כמו הראשון" – הוא עומק אחר. הוא תנועה פנימית שנובעת מרצון כן לתקן, לא רק ממילוי חובה.
אז מה אני אמור לעשות בפסח שני?
אוכלים מצה – כן, גם היום.
לא אומרים תחנון – סימן שמדובר ביום חגיגי.
ובעיקר: עושים עבודה פנימית של חיבור מחודש.
זה זמן להגיד לעצמך: גם אם התרחקתי, גם אם פישלתי, גם אם הייתי במקום שלא אפשר לי – עכשיו אני יכול לחזור. וזה לא חזרה איטית – זו קפיצה רוחנית מעל ומעבר.
פגיעה במירון לפני ההילולה: מצלמות רוססו, כבלים נחתכו ונכתבו מסרים
