הרבי מליובאוויטש משיב לאברך על צעיר שביקש תשובות לשאלות בענייני אמונה ותורה, ומסביר את גודל הטעות שבהתניית לימוד התורה בהבנת הספקות
במכתב מלא עומק וחכמה, מתייחס הרבי מליובאוויטש לפנייתו של אברך שהביא לפניו שאלות שהעלה צעיר בענייני תורה ומצוות. הרבי מעלה על נס את חשיבות לימוד התורה ללא התניות, ומתאר את הפליאה והצער שנובעים מעצם העמדת ספקות כמעצור ללימוד תורת חיים. הרבי מדגיש עד כמה גישה זו מנוגדת הן לשכל האנושי הפשוט והן לשכל של קדושה:
"במענה על מכתבו .. בו מצטט שאלות ששאל אצלו אחד מהאברכים וקבל עליו שעל ידי תשובות ברורות על השאלות יפסיק בקריאת ספרים בלתי רצויים וכו' ויחזור ללמוד בטוב כו' וכו',
ומובן עד כמה גדלה התמיה וגם הצער כשאיש הישראלי, אשר נפשו היא חלק אלקה ממעל ממש, אומר שמחכה להתחיל ללמוד בטוב תורת חיים חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא עד שיקבל תשובה על שאלה וספק שנתעורר בשכל הנפש הבהמית שלו על ידי הסתת והדחת היצר הרע, ולפלא גם עליו (הכותב) שכנראה איננו מרגיש עד כמה מבהיל דבר כזה שהוא גם היפך שכל האנושי ולא רק שכל דקדושה,
ופליאה גם כן איך אין נתעורר אצל צעיר לימים ספק בשכל עצמו, אפשר תועה הוא, ואפשר שלאחר שנה שנתיים יגדל יותר ויראה עד כמה היה עם הארץ בזמן שלפני זה אפילו בידיעה בחכמות חיצוניות אודותם כותב, ואדם שיודע בטוב על כל פנים לפי ערך באותם החכמות, בונה יסוד מהעדר ידיעתו כדי להקשות על תורתנו הקדושה, ורק בחשך כפול ומכופל של תקופתנו זו אפשר שיטעה אפילו צעיר ולאמר לעמדה זו שזהו חכמה ושכל…"