חוסן לאומי במבחן: מגמת ההתנדבות במלחמת "חרבות ברזל" – רמת ההתנדבות נאמדת במאות מיליוני שקלים
מלחמת "חרבות ברזל" שהחלה לפני 14 חודשים הובילה לגל חסר תקדים של התנדבות ומעורבות חברתית בישראל. נתוני שנתון ההתנדבות והמעורבות החברתית שפרסמה המועצה הישראלית להתנדבות, בשיתוף המכון לחקר החברה האזרחית והפילנתרופיה באוניברסיטה העברית ומשרד הרווחה והביטחון החברתי, מספקים תמונה מקיפה ומרתקת על תרומתם של מיליוני אזרחים לתהליך השיקום הלאומי.
מגמות מרכזיות בהתנדבות
התנדבות הציבור הישראלי ב-14 חודשי מלחמת "חרבות ברזל" חצתה מגזרים, מגדרים, גילאים ורקעים, והתבטאה בהתנדבות מאסיבית. עם תחילת המלחמה, כמעט כל אדם שני התנדב (45.2%). לאחר חודש וחצי דפוסי ההתנדבות במלחמה ירדו לשיעור התנדבות של 28.7% וכיום הם עומדים על 15%. היקפי הסיוע של המתנדבים, בהתארגנויות השונות ובכלל, למעל מיליון אזרחים, נאמדים במאות מיליוני שקלים.
דפוסי התנדבות מגוונים
השנתון מציג לראשונה תמונה כוללת ומקיפה על דפוסי נתינה מגוונים במהלך המלחמה, המבוססים על תשעה סקרי עומק שנערכו מתחילת המלחמה, ומאפשר לבחון ולנתח תופעות אלה בפרספקטיבה רחבה ומעמיקה. מנתוני השנתון עולה, כי המתנדבים הפעילים במצבי חירום הינם בעיקר מתנדבים ספונטניים, שלא התנדבו בשגרה ואינם מזוהים עם ארגון או גוף פורמלי, שהגיעו להתנדב באופן עצמאי, מתוך סולידריות ורצון לעזור, לסייע ולתמוך בתגובה למצב. עימם היו גם מתנדבים מאורגנים, שהיו פעילים בזמן שגרה בארגונים שונים ומגיעים להתנדב דרכם.
המניעים להתנדבות בתחילת המלחמה שילבו בין סיבות אלטרואיסטיות לאגואיסטיות. רוב המתנדבים פעלו מרצון לתרום ולהשפיע ולהיות חלק מהמאמץ המלחמתי. 90.2% ציינו כי המניעים החזקים ביותר להתנדבותם היו הרצון לעזור לאחרים והדאגה לשלומם של האזרחים. גם המאפיינים הייחודיים של המלחמה, האופן בו פרצה ומשבר האמון שנוצר בעקבותיה, השפיעו על הבחירה של הציבור להתנדב. רבים ציינו כי הם פועלים מתחושה של "אין ברירה", ויותר ממחצית מהם ציינו שההתנדבות מסייעת להם להתמודד עם המצב ולהשיג תחושת שליטה ומספקת להם, במידה רבה, פעילות הפגה בזמן של פחד וחרדה.
האתגרים וההתארגנויות
מהשנתון עולה כי מאפיין ההתנדבות בחירום, בכלל, ובמלחמת "חרבות ברזל" בפרט, היא התנדבות יחסית אינטנסיבית. 10% מהמתנדבים התנדבו בכל יום, ועוד 38% מהם התנדבו מספר פעמים בשבוע. בשבועות הראשונים למלחמה התנדבו אנשים מכל קבוצות הגילאים: רובם היו בגילאי הביניים (35-55): שיעור התנדבות גבוה יותר בקרב אנשים בעלי השכלה אקדמית (48%), ובעלי הכנסה מעל הממוצע (51.7%). בקרב המתנדבים הספונטניים, שלא התנדבו קודם למלחמה, היו יותר חילוניים (29.9%), לעומת דתיים (19.9%) ומסורתיים (22.2%).
עם פרוץ המלחמה פעילויות ההתנדבותיות המרכזיות היו: איסוף, אריזה וחלוקת מזון וציוד (49.2%); הסעות ושינוע של אנשים, מזון וציוד (22.5%) סיוע לכוחות הביטחון (צה"ל, משטרה, כיתות הכוננות, שמירה על ישובים, מד"א) – 20.6%: סיוע בפעילות הסברה ברשתות החברתיות; סיוע למפונים מהדרום ומהצפון; סיוע לאוכלוסיות מוחלשות, כמו קשישים ואנשים עם מוגבלות; סיוע למשפחות משרתי המילואים: הפעלת ילדים ועוד.
מחברות השנתון מציינות כי נתוני ההתנדבות בחודש וחצי הראשונים למלחמה, בה התנדבו 45.2 אחוז מהציבור, בזמן שכ-300 אלף אזרחים גויסו למילואים, מערכת החינוך לא פעלה ומאות אלפים פונו מבתיהם בדרום ובצפון הארץ, מעידים על חוסן וסולידריות חברתית של האזרחים, הבאה לידי ביטוי ביתר שאת בעתות מלחמה ומשבר.
רוב המתנדבים שילבו בין פעילות התנדבותית לתרומה של ציוד (78%) וכסף (53%), באמצעות היוזמות ההתנדבויות וקמפיינים של מימון המונים. נשים תרמו יותר ציוד ומזון. מעט יותר צעירים עד גיל 35 תרמו כסף (54%). החלק הארי של התרומות הכספיות הופנו לסיוע לחיילים, למשרתי המילואים ולצה"ל. כרבע מהמתנדבים תרמו כסף למפונים ולישובים שנפגעו במלחמה. רוב התורמים עשו זאת בתרומה ישירה ולא דרך ארגון, עמותה או מבצע התרמה כלשהו. זהו שיעור גבוה מאוד של תרומה ישירה, המהווה תופעה חדשה יחסית, במצב המלחמה הנוכחי, שבה נפתחו הרבה קבוצות באפליקציות כמו "פייבוקס" או "ביט". המניע המרכזי של התורמים היה לדבריהם: "במצב מלחמה חייבים להתגייס לעזרת החברה".
ההתנדבות במלחמה התאפיינה בעיקר בהתנדבות במסגרת יוזמות אזרחיות בלתי מאוגדות ובלתי פורמליות (47% מהמתנדבים). ההתארגנויות האזרחיות הבלתי פורמליות אשר כללו חמ"לים, התארגנויות קהילתיות ואחרות, כיסו מגוון רחב של תחומי פעילות ושל קהלי יעד והתאפיינו בהתארגנות מהירה ובטווחי פעילות רחבים. 70% מההתארגנויות קמו ופעלו ביוזמה ובמימון אנשים פרטיים, שביקשו לתת מענים מהירים לצרכים הנדרשים.
מניעי הקמת ההתארגנויות הבלתי פורמליות היו קשורים לצורך הנדרש בשטח למתן מענים מהירים ובהיעדר תגובה ממשלתית מספקת, מתוך סולידריות חברתית ואלטרואיזם, ואפשרות לתת מענים מהירים, יעילים ולא מסורבלים.
על-פי ההערכות, היקף האנשים שזכו לסיוע מההתארגנויות השונות עומד על למעלה ממיליון איש. ניתן לאמוד את היקפי הסיוע של ההתארגנויות האזרחיות הבלתי פורמליות במאות מיליוני שקלים. רבות מההתארגנויות העידו, כי בכוונתן להמשיך ולפעול גם עם סיום המלחמה.
הטכנולוגיה בשירות ההתנדבות
העלייה במספר המתנדבים והמתנדבות במלחמה ניכרה גם בקרב המתנדבים בעמותות, ברשויות מקומיות ובחברות עסקיות. עם זאת, רבות מהעמותות נתקלו באתגרים בגיוס ובניהול המתנדבים. עולה, כי לטכנולוגיה היה תפקיד מרכזי בגיוס, הכשרה והפעלה המתנדבים במלחמה. חלק מפעילויות ההתנדבות התבססו על קבוצות ברשתות החברתיות, שהוקמו במשבר הקורונה ובמסגרת פעילות המחאה נגד 'הרפורמה המשפטית'. הקבוצות שימשו לאיתור צרכים, גיוס מתנדבים, ציוד ותרומות, ניהול ותיאום הפעולות של המתנדבים בשטח. קבוצות פייסבוק וואטסאפ היו ערוצים ומסגרות התארגנות משמעותיות עבור המתנדבים.
הירידה בהתנדבות
משנתון ההתנדבות והמעורבות החברתית במלחמת "חרבות ברזל" עולה כי כחודש וחצי לאחר תחילת המלחמה, כשהחלה חזרה הדרגתית ל"שגרת מלחמה", באזורים הלא מפונים, חלה ירידה בשיעור ההתנדבות ו-20.6% מהמתנדבים שהעידו כי התנדבו בתחילת המלחמה, דיווחו כי הפסיקו להתנדב, ושיעור ההתנדבות עמד על 28.7% מהציבור. גם תמונת תחומי ההתנדבות השתנתה מעט, כאשר עיקר המאמץ עדיין התמקד בהכנה ובתרומות מזון, איסוף, אריזה וחלוקת אוכל, ציוד וסיוע לחיילים, אליהם התווספו תחומי התנדבות שהפכו רלוונטיים ביותר כעבור כחודש וחצי מתחילת המלחמה, ביניהם סיוע בחקלאות, הסברה ואף ארגון טקסי זיכרון והנצחה במלאת 30 יום לשבת השחורה.
הסיבות שציינו אלה שהפסיקו התנדבותם היו חזרה לעבודה; סיום פעילות ההתנדבות שלהם, או שהרגישו שפחות זקוקים להם (30.7%) וחלקם אף ציינו תחושת שחיקה ועומס רגשי. באוקטובר 2024, שנה מתחילת המלחמה, הסתמנה באופן ברור ומשמעותי המשך הירידה בשיעורי ההתנדבות בכלל האוכלוסייה, ורק 15% מהציבור מתנדב. הירידה בהתנדבות של גברים ונשים זהה. אחוז גבוה יותר מבין האזרחים הוותיקים ממשיכים להתנדב גם שנה לאחר תחילת המלחמה (17%), כשהירידה המשמעותית ביותר בהתנדבות ניכרת באחוז המתנדבים החילוניים (15%). גם כשנה מפרוץ המלחמה תחום ההתנדבות העיקרי, בפער משמעותי משאר התחומים, הוא איסוף, הכנה ואריזת ציוד ומזון (30%); סיוע לחיילים (10%), קטיף חקלאי (9%), סיוע לאוכלוסיות מוחלשות, סיוע לכוחות הביטחון והצבא., וסיוע למשפחות החטופים.
מנכ"לית המועצה הישראלית להתנדבות, רונית בר, אמרה כי ההתנדבות המסיבית של הציבור במלחמה, וההתארגנויות האזרחיות הבלתי פורמליות, היוו גורם אזרחי משמעותי בפעילות הסיוע במהלך המלחמה. "בשונה מהמוכר במצבי חירום בעולם, ואפילו בישראל, פעילות ההתארגנויות הללו נמשכה מעבר למצב החירום הראשוני ורבות מהן המשיכו את פעילותן לאורך שנת המלחמה", אומרת רונית בר.
לדברי מנכ"לית המועצה הישראלית להתנדבות, ההתגייסות המאסיבית להתנדבות במלחמה, מעידה על החוזק של ההון החברתי של החברה ותפקידה. "חשוב לזכור, שבמהלך המלחמה נפגעו אוכלוסיות רחבות ונהרסו קהילות, ועומדת בפנינו עוד תקופה ארוכה ומורכבת של שיקום הקהילות, שלהתנדבות יש חלק מרכזי בתהליך".
חשיבות ההתנדבות
פרופ' מיכל אלמוג-בר, ראשת המכון לחקר החברה האזרחית והפילנתרופיה באוניברסיטה העברית ציינה כי נתוני השנתון משקפים את ההתארגנויות המהירות של אזרחים וקהילות, מעורבותן של חברות עסקיות ורשויות מקומיות ותרומתן לחיזוק החוסן של החברה הישראלית במצב חירום מתמשך. "המלחמה הציבה אתגר מהותי אך גם הזדמנות היסטורית לחיזוק ההתנדבות והמעורבות החברתית בישראל ולהתאמתה לעולם המשתנה", אומרת פרופ' אלמוג-בר. "בשילוב טכנולוגיה מתקדמת, התמקדות בחוסן קהילתי וביזמות אזרחית והתמודדות עם שסעים חברתיים ופוסט-טראומה, יכולה ההתנדבות להפוך לכלי מרכזי בעיצוב חברה סולידית, מכילה, גמישה ומותאמת לעתיד. המדיניות והמהלכים שיינקטו כעת יקבעו את מידת הצלחת ההתנדבות להיות עוגן חברתי וכלכלי בחברה ישראלית משתקמת".
טולי מוהליבר, מנהלת השירות להתנדבות במשרד הרווחה והביטחון החברתי, אמרה כי הנתונים המוצגים בשנתון משקפים את כוחה של ההתנדבות, לא רק במענה למשבר, אלא כבסיס לחיזוק החוסן החברתי והקהילתי לאורך זמן. "העשייה בשטח היא עדות לעוצמתה של החברה הישראלית. יחידות ההתנדבות ברשויות המקומיות היוו תשתית תפעולית לעשרות אלפי מתנדבים למתן קשת מענים לאוכלוסייה, החל מסיוע למפונים, לחיילים ולמשפחות המילואים, יחד עם חלוקת מזון, תמיכה נפשית והפעלות חינוכיות וחברתיות", אומרת טולי מוהליבר. "יחידות ההתנדבות, באמצעות תכלול מקצועי ושיתוף פעולה הדוק עם גורמי הרווחה, הביטחון והחינוך ברשויות, חיזקו את הקשר בין הקהילה לרשות המקומית והובילו לחיזוק הלכידות החברתית בשעת חירום. הן שימשו עוגן משמעותי בפריסת תשתיות ההתנדבות ובתכלול הפעילות, תוך הפגנת חוסן, ערבות הדדית ויכולת לפעול בצורה מדויקת ויעילה מול אתגרי התקופה".
