כאשר כולם מדברים על חשיבות הנגשת המקומות הקדושים, נראה ששכחו את מקומם של אלו העומדים בבסיס הקיום של העם היהודי- מקוואות הנשים. מאות מקוואות ברחבי הארץ אינם מונגשים לנשים המגיעות מדי חודש לטבול, ונשים רבות בעלות מוגבלות פיזית מתמודדות בקושי רב עם המציאות המורכבת ונאבקות על מנת לקיים את מצוות הטבילה.
רבות מהן יוצאות מהמקווה לאחר הטבילה בתחושות קשות ובכעס רב. חלקן נאלצות, בלית ברירה, לנסוע מרחקים ארוכים כדי לטבול במקווה מונגש – כשלעיתים מדובר על עשרות קילומטרים.
לאור המצב הקשה, פונים כעת בעמותת "טהרת המשפחה" במכתב מיוחד לשר לשירותי דת מתן כהנא, לשרת הפנים איילת שקד ולשר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן בקריאה להנגיש באופן מיידי את כלל מקוואות הנשים ברחבי הארץ ולקבוע לוח זמנים קצר ככל האפשר לביצוע.
לדברי יו"ר עמותת טהרת המשפחה הרב חיים לוי: "בימים בהם המודעות למען אנשים עם מוגבלות חוצה מגזרים ומפלגות וכאשר הנגשת המבנים היא קונצנזוס שאין עליו עוררין- אין שום סיבה נראית לעין שיהיה במדינת ישראל ולו מקווה אחד שאינו מונגש לנשים. זהו לא "עוד מבנה" שמחייב התייחסות מיוחדת. מדובר באחת המצוות הבסיסיות והחשובות ביותר לעם היהודי ועלינו לאפשר לכל אחת לקיימה כהלכתה באופן מכבד וראוי."
וזהו נוסח המכתב: "בשבועות האחרונים עולה שוב ושוב נושא חוסר הנגישות למקומות הקדושים וקברי הצדיקים במדינת ישראל. ישנה חשיבות עליונה בהנגשתם עבור הציבור הרחב שומר המסורת במדינת ישראל ועבור מבקרים רבים הפוקדים מקומות אלו במהלך השנה כולה.
יחד עם זאת, לצערנו, נשכח מקומם של המקומות העומדים בבסיס הקיום של העם היהודי לאורך השנים- מקוואות הטהרה לנשים. נשות ישראל מסרו את נפשן בכל שנות ההיסטוריה למען קיום מצוות הטבילה בשעות נסיעה ארוכות ובתנאי אוויר קשים ששררו במדינות הגולה טרם הגעתנו ארצה.
ההקפדה על מצוות הטבילה החודשית מסמלת אולי יותר מכל את דרכה ומסירותה של האישה היהודית. מדי ערב מגיעות נשים מכל המגזרים- חרדיות, דתיות, מסורתיות וחילוניות –למקוואות ברחבי הארץ על מנת לקיים את מצוות הטבילה.
עם זאת, גם כיום במדינת ישראל שנת תשפ"ב (2022) נאלצות נשים רבות למסור נפש כדי לקיים את המצווה. זאת מאחר שרובם המוחלט של מקוואות הטהרה לנשים בישראל אינם מונגשים לנשים עם מוגבלות.
בשנת 2012 נכנסו לתוקף "תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים). התקנות מסדירות כללים להנגשת מבנים קיימים- בין היתר גם למקוואות הנשים. עם אישור התקנות- המדינה התחייבה להתחיל בתהליך הנגשה של מספר מצומצם של מקוואות בארץ בתהליך של מספר שנים.
אך אין בכך די, ומדובר ב"טיפה בים" בלבד. בישראל פועלים כיום כ-900 מקוואות טהרה לנשים (כולל מקוואות פרטיים המוגדרים גם כן כמבני ציבור) כאשר אלו שנבנו בשנים האחרונות מחויבים ע"פ חוק (אלו שהחלו בתהליך החל מאוגוסט 2009) להיות מונגשים לנשים – ואכן כולם עומדים בקריטריונים שנקבעו.
אלו כוללים בין היתר חניה נגישה ודרך נגישה לכניסה למקווה, בית שימוש נגיש, מקלחת נגישה, מלתחה נגישה וכך גם הדרך לבור הטבילה חייבת להיות מונגשת. כך גם קיימת חובה לבניית הכנה למתקן הרמה המאפשר לאישה עם מוגבלות בניידות לטבול, וגם לעשות בו שימוש במקלחת.
אלו קיימים, כאמור, בכל מקווה חדש שנבנה בשנים האחרונות, אך בישראל פועלים מאות מקוואות ישנים שנבנו טרם שינוי החוק ואינם הונגשו עד עצם היום הזה. נשים רבות בעלות מוגבלות פיזית מתמודדות בקושי רב עם המציאות המורכבת בעת ההגעה למקווה ובמאמץ רב נאבקות על מנת לקיים את מצוות הטבילה.
הבלניות מנסות לסייע להן ככל שיכולות, אך רבות מהנשים יוצאות מהמקווה לאחר הטבילה בתחושות קשות ובכעס רב. חלקן נאלצות, בלית ברירה, לנסוע מרחקים ארוכים כדי לטבול במקווה מונגש- כשלעיתים מדובר על עשרות קילומטרים.
בימים בהם המודעות למען אנשים עם מוגבלות חוצה מגזרים ומפלגות וכאשר הנגשת המבנים היא קונצנזוס שאין עליו עוררין- אין שום סיבה נראית לעין שיהיה במדינת ישראל ולו מקווה אחד שאינו מונגש לנשים. זהו לא "עוד מבנה" שמחייב התייחסות מיוחדת. מדובר באחת המצוות הבסיסיות והחשובות ביותר לעם היהודי ועלינו לאפשר לכל אחת לקיימה כהלכתה באופן מכבד וראוי.
על כן, אנו מבקשים מכם לפעול באופן מיידי להנגשת כלל מקוואות הנשים בישראל ולתקצב עבור פרויקט זה את הרשויות המקומיות והמועצות הדתיות. בנוסף, אנו מבקשים כי תיקבע להחלטה זו לוח זמנים קצר ככל האפשר, שלא כפי התחייבותכם בעבר על פריסה ארוכת שנים של תהליך הביצוע".
