מהמשמעות הכפולה של יום הולדת הבעל שם טוב ואדמו״ר הזקן, ועד הכוח להתחיל מחדש בחשבון נפש לקראת השנה החדשה, ח״י אלול הוא לא עוד תאריך, אלא יום שמזרים רוח חיים בעבודת אלול ובחיי האדם
בי״ח באלול מציינים את יום הולדתם של שני ענקים רוחניים: הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, ואדמו״ר הזקן, מחבר ה״שולחן ערוך הרב״ וספר התניא. בכתבי האר״י נאמר על ימים מיוחדים כי ״נזכרים ונעשים״, בכל שנה ושנה הם מתחדשים באותה עוצמה ראשונית פלוס תוספת המשכה מעניינם. כך גם ח״י אלול: בכל שנה נמשכת הארה מחודשת של דרכם ותורתם.
האדמו״ר הריי״צ תיאר: ״ח״י אלול מכניס רוח חיים בעבודה של אני לדודי ודודי לי״, כלומר, מעניק כוח חדש לחודש אלול, חודש התשובה והחשבון נפש.
המפתח לאוצר נמצא אצלך
הרבי מליובביץ׳ הביא משל ידוע: אדם שיודע כי ברשותו אוצר נעול, וגם אם אינו רואה אותו, עצם הידיעה שהמפתח בידו וכל עת שירצה יוכל לעבוד כדי לקבל אותו, ממלאה אותו שמחה. כך גם בח״י אלול, המפתח נמצא בידינו, והידיעה הזו מביאה להתעלות ושמחה פנימית, המעוררת לגלות את האוצר הרוחני שבכל אחד ולבטא אותו לידי ביטוי גשמי.
ח״י אלול והחשבון של חודש תשרי
הימים מי״ח אלול ועד ראש השנה, 12 במספר הם זמן לחשבון נפש על כל השנה שחלפה, יום כנגד חודש. ח״י אלול הוא היום שבו נערך החשבון על חודש תשרי שעבר. זהו זמן לבדוק את ההחלטות שהתקבלו בתחילת השנה, מה התקיים ומה נדרש תיקון.
בשנה מעוברת, יום אחד מוקדש לחשבון של שני חודשי אדר יחד. בסיום התקופה, בערב ראש השנה, מגיע היום המכריע לחשבון חודש אלול כהכנה האחרונה לכתיבה וחתימה טובה.
מנהגי היום
בקהילות חב״ד ובתי כנסת רבים מציינים את היום בהתוועדות חסידית: סיפורי צדיקים, חיזוק באהבת ישראל, החלטות טובות בלימוד התורה, הנגלה והנסתר. הרבי היה נוהג להתוועד ביום זה, גם כאשר חל בשבת, ובמהלך השנים מסר בו שיחות ומאמרי חסידות.
גם בעניין אמירת תחנון ישנה מסורת מיוחדת: במספר מקורות מתועדים מקרים שבהם הרבי והרביים שקדמו לו הורו שלא לומר תחנון ביום זה, מתוך תחושת היום השמחה.
יום שמכניס חיים לכל השנה
ח״י אלול אינו רק תאריך היסטורי אלא יום המעניק כוח ממשי לעבודת התשובה וההכנה לראש השנה. הוא מזרים חיוניות רוחנית שמביאה לידי ביטוי גם בחיי היום־יום, בבנים, בחיים ובפרנסה טובה. מי שידע לנצל את היום הזה, יוכל להרגיש כיצד האוצר הפנימי שלו מתגלה ומאיר את דרכו לשנה החדשה.
