מתוך הצללים – אל האור שבקנבס: סיפורו של אוריאל נקש, האמן הירושלמי שמצייר את מה שלא נאמר
ירושלים. עיר של ניגודים – עתיקה וקדושה, אפלה ומוארת, מלאה בזיכרונות ושכבות של זהות. בליבה של העיר הזו יושב אמן צעיר, עצמאי, שלמד לצייר מתוך הכאב. לא מתוך אקדמיה, אלא מתוך צורך פנימי לשרוד, להביע, לתקן. שמו אוריאל נקש, ובמובנים רבים – הציור הציל אותו.
לאורך שנים הוא לא מצא את מקומו. קשה לו היה להתמקד, להשתלב, לשבת בשקט. לימודים? לא התאים. עבודה משרדית? בלתי אפשרית. אבל יום אחד, בגיל 25, על ספסל בגבעת שאול – הוא לקח דף, וצייר את הכלבה שלו. ציור פשוט, כמעט מקרי, שהפך לראשון בשרשרת של גילויים.
"ברגע ההוא הרגשתי בפעם הראשונה שיש לי שקט מבפנים," הוא מספר. "לא הייתי צריך להוכיח כלום, רק לצייר."
כשהעבר מקבל צבע
מאותו הרגע התחיל מסע. בלי לימודים רשמיים, בלי כלים מקצועיים – רק צורך עצום לבטא. עם כל ציור, התחזק אצלו הקול הפנימי. רגשות שלא נאמרו מעולם מצאו צורה, כאב שלא טופל הפך לדמות, לזאב, לאריה, לציפור.
"אני מצייר את מה שלא דיברתי עליו," הוא אומר, ומחייך. "כל מה שלא קיבל מקום – מקבל עכשיו נוכחות. אם זה הכאב של הילדות, אם זה החלומות, אם זה החלל הזה שאי אפשר למלא במילים."
ציור שמדבר בשם עם שלם
הפריצה הגדולה הגיעה דווקא מתוך השבר הלאומי. זמן קצר אחרי השביעי באוקטובר, כשעם שלם היה שרוי בטראומה, פחד וחוסר אמון – אוריאל צייר אריה לבן עטוף בדגל ישראל. הוא לא תכנן קמפיין. הוא רק רצה להרים את הראש של האנשים סביבו. "זה היה ציור שנולד מהרצון להרים את המורל," הוא נזכר. "ופתאום קיבלתי תגובות מכל הארץ. זה היה הרגע שבו הבנתי שאני כבר לא מצייר רק בשבילי."
אחר כך בא הנשר – יצירת ציפור מדבר, סמל של עוצמה שקטה, שחולף בין שמיים פתוחים לאדמה חרוכה. ואז הגיע גם הג’וקר, ציור שהשלים אחרי חודש עבודה אינטנסיבית, ואנשים פשוט לא הפסיקו לבקש עותקים ממנו. אבל אולי הציור המשמעותי ביותר מבחינתו הוא האחרון – "מיקי מאוס על הגדר". ציור שלקח לו חצי שנה, ושאותו הוא מתאר כמשל חזותי לבחירה אנושית.
"מיקי יושב על הגדר בין הטוב לרע, בין החירות לעבדות," הוא מסביר. "הוא בכלא מזהב – סמל לחיים שמושפעים מחומר, כסף, תדמית. אבל הוא יכול לקום ולצאת. כל אחד יכול."
גלריה פרטית, שפה ייחודית
היום אוריאל נקש מצייר מתוך גלריה פעילה בירושלים. היצירות שלו נמכרות לקהל רחב – מהארץ ומחו"ל – ונוגעות בלבבות של מי שמחפשים לא רק יופי, אלא משמעות.
הן כוללות דמויות איקוניות, חיות פרא, סמלים של עוצמה וזהות – אבל הן גם רשומות רגשיות, ניסיון מתמשך לנסח את מה שהלב יודע, אבל הפה מתקשה לומר.
היצירות שלו מהדהדות גם כשאתה לא מבין בדיוק למה. זו אמנות שלא מבקשת להרשים – היא מבקשת לגעת.
רוצים להתרשם?
באתר של אוריאל נקש תמצאו את העבודות המובילות, סיפורים מאחורי הקלעים של היצירה, ואפשרות לרכישה של הדפסים מקוריים ויצירות נבחרות.
🔗 לאתר הרשמי של אוריאל נקש – לצפייה ביצירות ולרכישה
