במהלך השנה האחרונה חלה ירידה בשיעור הסטודנטים לתואר ראשון שהחלו לימודיהם בשנת הלימודים תשפ"ב (2021/22) והפסיקו לימודים תוך שנה
מבין 56,042 הסטודנטים החדשים שהתחילו ללמוד, 4,173 מהם (7.4%) נטשו את מסלול הלימודים עד תשפ"ג (2022/23). שיעור זה מציין ירידה קלה בהשוואה לשנה הקודמת, בה נרשם אחוז נטישה של 7.6% בקרב הסטודנטים החדשים בתשפ"א (2020/21).
הבדלים לפי מין ומוסד לימודים הנתונים מראים כי שיעור הפסקת הלימודים בקרב גברים עמד על 9.1%, גבוה מזה של הנשים, שעמד על 6.3%. בנוסף, סטודנטים הלומדים באוניברסיטאות הפסיקו את לימודיהם בשיעור נמוך בהרבה בהשוואה לאלו במכללות האקדמיות (5.2% באוניברסיטאות לעומת 8.5% במכללות האקדמיות ו-11.4% במכללות האקדמיות לחינוך).
סוג מוסד לימודים, תחום לימוד ומין
באוניברסיטאות שיעור הפסקת הלימודים הגבוה ביותר בקרב סטודנטים שהחלו ללמוד בתשפ"ב (2021/22( היה בתחום מדעי הרוח (8.4%). השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו בתחומים רפואה ומקצועות הבריאות (3.2%) ומשפטים (3.0%).
בתחום מדעי הרוח שיעור הגברים שהפסיקו את לימודיהם היה כפול משיעור הנשים (12.2% לעומת 6.0%, בהתאמה). לעומת זאת, בתחום המשפטים וכן רפואה ומקצועות הבריאות ההבדלים בין גברים לנשים היו קטנים (3.3% בקרב הגברים לעומת 2.8% בקרב הנשים, ו-3.3% לעומת 3.1%, בהתאמה).
במכללות האקדמיות שיעורי הפסקת הלימודים הגבוהים ביותר היו בתחומים מדעי הטבע ומתמטיקה (9.8%) ומשפטים (9.7%), ואילו השיעור הנמוך ביותר היה בתחום מקצועות הבריאות (4.9%(. בתחום מקצועות הבריאות השיעור בקרב הגברים והנשים היה דומה (5.1% לעומת 5.0%, בהתאמה). בתחומים האחרים היו הבדלים ניכרים יותר – במדעי הטבע ומתמטיקה (11.8% בקרב הגברים לעומת 6.8% בקרב הנשים) ובמשפטים (10.9% לעומת 8.9%, בהתאמה).
קבוצת אוכלוסייה
פערים בין אוכלוסיות בקרב האוכלוסיות השונות נמצאו פערים בולטים. בעוד שיעור הפסקת הלימודים בקרב יהודים ואחרים היה נמוך מהשיעור בקרב ערבים (7.0% לעומת 9.1%, בהתאמה). בלט במיוחד ההבדל בין השיעור בקרב גברים יהודים ואחרים (8.3%) לשיעור בקרב גברים ערבים (13.1%). יש לציין כי שיעור הפסקת הלימודים בקרב גברים ערבים ירד מ-14.7% בשנה הקודמת. בקרב נשים, ההבדל בין יהודיות ואחרות לערביות היה קטן משמעותית (6.0% לעומת 7.3%, בהתאמה).
שיעור הפסקת הלימודים בקרב חרדים היה גבוה מהשיעור של כלל היהודים והאחרים – בקרב הגברים (10.0% לעומת 8.3%, בהתאמה) ובמיוחד בקרב הנשים (8.8% לעומת 6.0%, בהתאמה).
בתחום מקצועות הבריאות, שיעור הפסקת הלימודים בקרב גברים ערבים היה פי 3 מהשיעור בקרב גברים יהודים ואחרים (9.6% לעומת 3.4%, בהתאמה). בתחום המשפטים השיעור בקרב גברים ערבים היה כפול מהשיעור בקרב גברים יהודים ואחרים (14.9% לעומת 7.8%, בהתאמה) וכך גם בתחום מדעי החברה (16.1% לעומת 8.6%, בהתאמה). לעומת זאת, שיעור הגברים היהודים והאחרים שהפסיקו ללמוד לאחר שנה בתחום מדעי הרוח היה גבוה מעט משיעור הגברים הערבים (13.4% לעומת 11.9%, בהתאמה).
בתחום המשפטים, שיעור הפסקת הלימודים בקרב נשים ערביות היה כמעט כפול מהשיעור בקרב נשים יהודיות ואחרות (11.4% לעומת 6.4%, בהתאמה). בתחום מדעי הטבע, מתמטיקה וחקלאות השיעורים בקרב יהודיות ואחרות וערביות היו דומים (5.1% ו-5.5%, בהתאמה). תחום מדעי הרוח הוא התחום היחיד שבו שיעור הפסקת הלימודים בקרב יהודיות ואחרות היה גבוה (פי 1.2) מהשיעור בקרב הערביות (8.8% לעומת 7.2%, בהתאמה).
ציון ממוצע בבחינות הבגרות
קשר בין נתוני הבגרות והפסיכומטרי לשיעורי הנטישה לציוני הבגרות ולציון הפסיכומטרי יש השפעה ישירה על סיכויי המשך הלימודים של הסטודנטים.
ככל שהציון הממוצע בבחינות הבגרות של הסטודנטים החדשים לתואר ראשון היה גבוה יותר, כך שיעור הפסקת הלימודים לאחר שנה היה נמוך יותר. בהתאם לכך, בקרב סטודנטים שהציון הממוצע שלהם גבוה מ-105, היה השיעור 4.8%, ואילו בקרב סטודנטים שהציון הממוצע שלהם נמוך מ-85, היה השיעור 10.0%.
מגמה זו הייתה תקפה הן באוניברסיטאות והן במכללות האקדמיות, הן בקרב גברים הן בקרב נשים. יוצא דופן היה השיעור הגבוה מן הצפוי בקרב גברים שלמדו במכללות האקדמיות שהציון הממוצע שלהם היה 105 ומעלה – 10.1% (לעומת 8.6% בקרב גברים שלמדו במכללות האקדמיות ושהציון הממוצע שלהם היה 105-95).
במכללות האקדמיות לחינוך הדפוס היה שונה לחלוטין. בלט מאוד השיעור הגבוה בקרב סטודנטים שהציון הממוצע שלהם היה גבוה, ובמיוחד בקרב גברים. השיעור הגבוה ביותר נמצא בקרב סטודנטים שהציון הממוצע שלהם היה 105 ומעלה (19.4%; 24.6% בקרב הגברים), לעומת 11.4% בקרב כלל הסטודנטים במכללות האקדמיות לחינוך.
ככל שהציון של הסטודנטים בבחינה הפסיכומטרית היה גבוה יותר, כך שיעור הפסקת הלימודים לאחר שנה היה נמוך יותר. בהתאם לכך, בקרב סטודנטים שהציון שלהם בטווח של 800-700, היה השיעור 4.4%, ואילו בקרב הסטודנטים שהציון שלהם נמוך מ-400, השיעור היה 9.4%.
בקרב הגברים התופעה בלטה אף יותר. לעומת זאת, בקרב נשים שהציון שלהן גבוה מ-500 שיעור הפסקת הלימודים היה דומה (בין 3.5% ל-4.0%).
מגמות רב-שנתיות
מגמות רב-שנתיות בהשוואה רב-שנתית בין השנים תש"ע-תשפ"ב (2009/10-2021/22), ניתן לראות כי שיעור הפסקת הלימודים בקרב הסטודנטים החדשים נותר יציב יחסית, אך לאורך השנים הפערים בין האוניברסיטאות למכללות התרחבו. השיעור באוניברסיטאות ירד בהדרגה, בעוד שבמכללות האקדמיות נרשמה עלייה.
השוואה בינלאומית בישראל, שיעור הנטישה של סטודנטים הלומדים במסלולים מלאים לתואר ראשון נמוך מזה של מדינות ה-OECD, עם שיעור נטישה של 14.6% בישראל לעומת 23.4% בממוצע ה-OECD.
לאורך השנים, התגברות תופעת הפסקת הלימודים אחרי השנה הראשונה מצביעה על קשיים עומדים בפני סטודנטים בעידן הנוכחי. ייתכן שהפער בין הציפיות האקדמיות לבין המציאות מורכב יותר מאי-פעם, עם קשיים כלכליים ותובענות המאפיינת את מוסדות הלימוד. יוקר המחיה והלחצים הפיננסיים יוצרים מציאות בה צעירים נאלצים לבחור בין השכלה לעבודה כדי לשרוד, ולעיתים קרובות התארים נראים כפחות רלוונטיים בשוק עבודה שמתמקד במיומנויות מעשיות. נוסף לכך, היעדר תמיכה מספקת והתאמה אישית בכניסה לאקדמיה עלול להוביל לתחושת זרות וחוסר ביטחון. לכן, האתגר העומד בפני מוסדות הלימוד כיום הוא לא רק להקנות ידע אלא גם לספק לתלמידים כלים להתמודד ולצמוח בסביבה תומכת ומותאמת אישית.
בתוך כך היום בשעה טובה ארגון אונר"א UNWRA יצא מחוץ לחוק בישראל ואסור יותר לשתף פעולה עם הארגון שפעיליו מהווים מחבלים פעילים נגד ישראל לאורך השנים ובעיקר מתחילת המלחמה