הריקודים שלא נגמרים: איך שמחת בית השואבה בקראון הייטס מושכת אלפי חוגגים מדי לילה ומשאירה את הרחובות רוקדים עד עלות השחר
שמחת בית השואבה בחסידות חב"ד מהווה רגע מרכזי ומיוחד במהלך חג הסוכות, ומתחילתה מלווה את חיי החסידים מאז ימיו הראשונים של הרבי. כבר בשנת תר"צ, מיד לאחר נישואיו לרבנית, התחיל הרבי לערוך התוועדויות שמחה בריגא במהלך חול המועד סוכות. התוועדויות אלו המשיכו במקומות בהם שהה הרבי, כולל אוטווצק שבפולין, פריז, ובשנים מאוחרות יותר לאחר הגעתו לארצות הברית.
במהלך השנים, שמחת בית השואבה לבשה צביון ציבורי רחב יותר, כאשר החלו לפרסם בעיתונות מודעות מטעם המרכז לענייני חינוך. ההתוועדויות הפכו לשונות וייחודיות, וככל שחלפו השנים מספר המשתתפים גדל באופן משמעותי.
אחת מהתוועדויות המפורסמות של הרבי התרחשה בשנת תשכ"ד, כאשר נשבר אחד מקירות הסוכה בשל הדוחק הרב. בעקבות כך, הרבי הפסיק את ההתוועדויות המסורתיות בסוכה, אך המשיך להתוועד ביום טוב ובשבתות חול המועד עד לשנת תש"ל. אף לאחר מכן, המשיך הרבי לעודד את החסידים להתוועד ולרקוד במהלך לילות חג הסוכות.
בשנת הקהל תשמ"א, החל הרבי במסורת חדשה של אמירת שיחה בלילה הראשון של חג הסוכות, אשר התמקדה בצורך לשמוח באופן עמוק ושורשי יותר. השיחה עוררה את הקהל לצאת אל רחובות קראון הייטס ולחגוג בריקודים ספונטניים ברחוב קינגסטון. מאז, הריקודים מתקיימים מדי לילה לאורך חג הסוכות, בצומת קינגסטון ומונטגומרי, שם נערכת המשטרה לחסום את הכביש עבור החוגגים.
אלפי חסידים ואורחים מכל רחבי ניו יורק והעולם משתתפים מדי שנה בריקודים, המתחילים בשעות הערב ונמשכים עד עלות השחר. הניגונים השמחים נמשכים לאורך כל הלילה, ומדי שנה מוביל אותם הקלידן החסידי ר' יוסי כהן.
לאורך השנים, הרבי הדגיש בשיחותיו את החשיבות של ההשתתפות בריקודים עם שמחה עצומה, שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, גם כאשר הגוף עייף. הוא ביקש להוסיף בשמחה מדי יום, ולבסוף התבטא ואמר: "שהרחוב עצמו ירקוד."
במקביל לשמחה בקראון הייטס, מסורת הריקודים של שמחת בית השואבה התפשטה לכל קהילות חב"ד בעולם. שלוחי חב"ד מארגנים ריקודי שמחה ברוב הקהילות היהודיות, עם דגש על שמחה ואחדות המאפיינים את רוח החג.
שמחת בית השואבה ממשיכה להיות רגע של שמחה אמיתית ושל חיבור עמוק בין חסידים, קהילות ואורחים מכל רחבי העולם.
