ביקור מרגש של השרה להגנת הסביבה עידית סילמן בבית העלמין היהודי במרקש שם קבורים בני משפחתה: סבתא רבתא אסתר, סבא רבא ר' דוד ואני
השרה סילמן אמרה: "כצאצאית למשפחת ואזנה ונינתו של רבי דוד ואזנה, זכיתי לינוק מסיפורי סבתי, בתו של רבי דוד, על מעשי החסד של המשפחה שהיתה משפחת תלמידי תורה ואנשי חסד. שמעתי על הרעבים שהגיעו בערבי חג, חסרי כל שהתקבלו באהבה.
שמעתי על הבודדים שמצאו בביתם של סבי וסבתי חום ונחמה. במשפחתי היו לא מעט שנשאו תפקידי מפתח בקהילה. בניהם היה בעל קורא, חזן ופוסק הלכה.
סבי דוד, תלמיד חכם היה ובין עיסוקיו היה אחראי גם על קופת הצדקה כגבאי הצדקה של הקהילה. מרגש אותי לראות כי התכונות האלו, עברו מדור לדור והן גם נחלתן של הממשיכים.
כך למשל, דודי, אח אמי שהוא נכדו, היה איש חסד בעצמו. הוא ייסד אמפריית ענק של לימוד תורה בבני ברק ולא זו בלבד, לצד בית התורה והלימוד, הוא הקים מרפאת שיניים לתלמידים ולבני משפחותיהם, להם העניק טיפול ללא עלות- שילוב ייחודי שלא קיים בשום מקום בעולם.
הוא תמך במשפחות מעוטות היכולת העניק כסף למי שנזקק, לחתן, לכלה, לעני ולאלמנה וסיפק מזון או תלבושת הולמת לנזקקים בערבי חג. את הצניעות והחסד אפשר לראות גם היום אצל צאצאיו.
פתגם יהודי מרוקאי מפורסם אומר: ״מא נערפו בחק אל וואלדין, חתא יכטאוהום״ – לא נכיר בערך ההורים אלא בחסרונם (כשיסתלקו מן העולם). הפתגם מתחבר לכל סיטואציה בחיים, אנחנו נוטים להעריך משהו רק לאחר שהוא נעלם מחיינו ואז אנו חשים בחסרונו.
היהדות מקדשת את החיים ומרחיקה מהמוות, זכרון המת ועלייה לבתי עלמין, הינם מעשים שנעשים במידה. ועם זאת, היחס לנפטרים מקבל משמעות מאוד גדולה בתרבות שלנו.
אנחנו מאמינים שכל אדם הוא חלק משרשרת היסטורית שהעיקר הוא לא בהצלחה הרגעית של האדם, אלא ביכולות לפעול למען הכלל בראייה רב דורית.
ההגעה לקברות צדיקים מעוררת אותנו להביט על החיים בפרספקטיבה רחבה, להעריך את מה שיש בידינו, להיזכר במעשיהם הטובים ובמאמץ של קדמוננו ולהתחזק במעשים טובים.
זכיתי לעלות ולבקר בבית העלמין היהודי הגדול במרקש, שם קבורים צדיקים וצדיקות, גדולי דור ותלמידי חכמים ובניהם משפחה, סבא רבא וסבתא רבתא שלי ונוספים. להתפלל ולבקש מהם עבור עם ישראל, עבור מדינת ישראל, עבור חיילי וחיילות צבא ההגנה לישראל, עבור כל הזקוקים לרפואה וברכה,
זכותם תגן עלינו,
אמן".
