מכתב יוצא דופן מהרבי מליובביץ', שנשלח לאיש הגות והגות, עוסק במשמעות העמוקה של לימוד התורה וכיצד היא מכילה בתוכה את כל מרכיבי חייו של האדם – מהרגע הראשון ועד האחרון, מהרוחני ועד המעשי.

המכתב משקף את תפיסתו של הרבי כי התורה אינה רק מערכת חוקים ומצוות, אלא מהווה דרך חיים שלמה, המאחדת את שני קצות הקיום האנושי: העיון הרוחני הגבוה ביותר וההתמודדות עם המציאות היומיומית.

"אף שלא כותב פרטים על עצמו, אבל כמו שרואים מספריו האמורים בדפדפי בהם, מתבונן הוא בנעשה סביב לו וכולי."

התורה – חיבור בין העמוק ביותר לפשוט ביותר

הרבי מסביר כיצד התורה, כבר מהשלבים הראשונים של חיי האדם, מלווה אותו באופן מלא, גם במובן הרוחני וגם במובן המעשי:

"ותקוותי שמקדיש חלק חשוב מזמנו ללימוד תורתנו, שהיא מאחדת שני הקצוות, כפשוטו – בחיי האדם מ[ה]רגע [ה]ראשון להולדתו ועד רגעו האחרון עלי אדמות, וכן בחיים הרוחניים שלו."

כדי להמחיש זאת, הרבי מציין את עשרת הדברות, שמתחילים בעקרונות האמונה העמוקים ביותר, אך יורדים גם אל הציווים הבסיסיים ביותר של המוסר החברתי:

"כמו שמודגש הדבר בעשרת הדברות, המתחילים ב'אנוכי' [ש]כולל [בתוכו] ענינים הכי עמוקים בייחוד השם (מונותאיזם בלע"ז), כמבואר בארוכה בספרי חסידות, ועד [לדברות] 'לא תרצח' 'ולא תגנוב' וכולי [שעוסקים ב]אינסטינקטים הכי שפלים שבאדם."

לימוד שמוביל למעשה – תורת חיים ולא רק עיון תאורטי

לפי הרבי, הלימוד עצמו אינו עומד בפני עצמו, אלא מחייב יישום בחיים האישיים והחברתיים של האדם. התורה אינה רק ספר עיון, אלא תורת חיים – הוראה יומיומית כיצד יש לחיות.

"וכיון שדרשו רבותינו ז"ל [שנדרש] לימוד המביא לידי מעשה דוקא, תקוותי שלימודו הוא גם כן באופן זה, כי תורתנו תורת חיים היא, לראש ולראשונה, הוראה בחיי היום-יום, לחיים הראויים לשמם."

הרבי מדגיש כי המשמעות של התורה אינה תאוריה בלבד, אלא דרך חיים מעשית, המובילה לשינוי והתנהלות נכונה.

במיוחד בעתות של מבוכה – התורה כמגדלור

במכתבו, הרבי מתייחס גם לתקופה שבה הוא כותב – זמן של בלבול וחוסר יציבות, ומדגיש כי דווקא בתקופות כאלה התורה מהווה עוגן ומצפן מוסרי.

"ואם תמיד כך, על אחת כמה וכמה בתקופתנו רבת המבוכות, ובפרט בארצנו הקדושה תבנה ותכונן, אשר ארץ הקדש ייקרא לה בפי כל עמי תבל, ובלשון הכתוב – ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה."

הרבי קורא להעמקת הלימוד מתוך הבנה שהוא לא רק ידע תאורטי, אלא דרך להבנה עמוקה יותר של העולם והחיים עצמם.

טרנד החלזונות: האם מדובר בטיפוח מהפכני או בסיכון בריאותי?

הפוסט מכתב יומי מהרבי מליובביץ': כך תהפוך את התורה למצפן לחיים הופיע לראשונה ב-כיף.

בפרשת פנחס, חלוקת ארץ ישראל לשבטים נעשתה באמצעות גורל. מעבר לשיטת חלוקה זו, התרחש נס שבו הגורל "דיבר" וציין את החלקים לכל שבט. נס זה מעלה שאלות על חשיבותו ומשמעותו העמוקה. נבחן כיצד ניתן ליישם את המסר בחיינו האישיים בעזרת שלושת הלבושים: מחשבה, דיבור ומעשה.

הנס שבו הגורל דיבר ואמר לאיזה שבט שייך כל חלק בארץ נראה בתחילה כמעשה פלא מיותר. הרי אלעזר הכהן כבר ניחש את החלוקה ברוח הקודש באמצעות האורים והתומים. וגם היה כתוב בגורל עצמו שיצא את אותה תוצאה, אך למרות זאת, ה' בחר להראות באופן מוחשי ומדויק שהגורל הוא נכון ואמיתי ע"י שהגורל עצמו צווח את התוצאה. המעשה הזה אינו רק דקלרטיבי אלא מדגיש שכל שלב בדרך, כל פרט ופרט, הוא חלק מהותי מהמטרה הגדולה.

חשיבות ההשקעה בדרך

הרעיון שה' השקיע נס מיוחד כדי שהגורל ידבר מבטא את החשיבות של כל שלב בתהליך. אם היה ספק שהגורל הוא אקראי ולא מכוון, הנס הדגיש שהגורל עצמו פועל בשלמותו. ה' רצה להראות לנו שכל שלב בדרך הוא משמעותי וחשוב כמו המטרה עצמה.

מאך דא ארץ ישראל

הצמח צדק אמר ליהודי שרצה לעלות לארץ ישראל: "מאך דא ארץ ישראל" – "עשה כאן ארץ ישראל". המשמעות היא שגם כשאנחנו בגלות, עלינו להפוך את המקום בו אנו נמצאים ל"ארץ ישראל" – מקום של קדושה ועבודת ה'. עלינו להשקיע בכל שלב ושלב במחשבה, דיבור ומעשה, ולהפוך את הדרך עצמה למטרה בפני עצמה.

עבודת ה' כוללת שלושה לבושים: מחשבה, דיבור ומעשה. כל אחד מהם חשוב ומהווה חלק בלתי נפרד מהתהליך כולו:

מחשבה: להיות מרוכזים במחשבה של ה'כאן ועכשיו' בלי לחשוב על הדבר הבא, או לעשות את זה רק כדי להגיע לשלב שאחרי. להיות מושקעים במה שעכשיו קורה , בעשייה העדכנית.
דיבור: הדיבור הוא כלי להבעת מחשבותינו והכוונות שלנו. דיבור נכון ומדויק יכול לעזור לנו לשתף אחרים בתהליך ולחזק את המחויבות שלנו למטרה. לדבר חיובי.
מעשה: הפעולות שאנו עושים הן הביטוי המעשי של מחשבותינו ודברינו. כל מעשה הוא צעד נוסף בדרך למטרה, וכל צעד חשוב בפני עצמו.

להיות האדם שתהיה עוד במהלך הדרך

כדי להשיג את המטרה הגדולה, חשוב להיות האדם שאנחנו רוצים להיות כבר במהלך הדרך עצמה. באמצעות השקעה בשלושת הלבושים: מחשבה, דיבור ומעשה, אנו יכולים ליצור את השינוי הפנימי הדרוש. כשאנו מתנהגים כאילו כבר השגנו את התוצאה, אנו מתרגלים למציאות החדשה ומגבירים את סיכויי ההצלחה. כך, הדרך עצמה הופכת להיות המטרה, ואנו מבטיחים שכל שלב הוא משמעותי ומהווה חלק בלתי נפרד מהתוצאה הסופית. זו הדרך להשיג ולהגשים.

הרבי מלובביץ' מדגיש שעלינו להיות מושקעים בכל פרט בעבודתנו, אפילו אם הוא נראה כהכנה למשהו אחר. השקעה מלאה בכל שלב מביאה לשלמות בעבודה. כך, כשאנחנו עובדים על מטרה גדולה, כמו הגאולה, חשוב להיות מושקעים גם בשלבי הביניים.

נס הגורל המדבר בפרשת פנחס מלמד אותנו על חשיבות ההשקעה בכל שלב בדרך. ההשקעה הזו משקפת את הרעיון שהדרך עצמה היא המטרה. כשאנחנו מושקעים בשלמות בכל שלב, אנחנו למעשה יוצרים את התשתית להגעה למטרה הגדולה, ובכך מביאים את הגאולה המושלמת. על ידי חיבור של מחשבה, דיבור ומעשה, אנו מבטיחים שכל צעד בדרך הוא משמעותי, וכך הופכים כל פרט ופרט לחלק בלתי נפרד מהמטרה הכללית.

הפוסט המסע הוא המטרה: מה אפשר ללמוד מנס הגורל המדבר בפרשת פנחס הופיע לראשונה ב-כיף.