דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה אוטואימונית כרונית המשפיעה על המפרקים, העור והאיברים הפנימיים. זוהי אחת ממחלות המפרקים הדלקתיות הנפוצות ביותר, הפוגעת במיליוני אנשים ברחבי העולם. למרות שהיא יכולה להופיע בכל גיל, היא נפוצה יותר בקרב נשים ולרוב מופיעה לראשונה בגילאי 30-50. הבנת המחלה, תסמיניה וגישות הטיפול בה חיונית לניהול אפקטיבי של המצב ולשיפור איכות החיים של המושפעים ממנה.
מהי דלקת מפרקים שגרונית
דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה אוטואימונית, כלומר מחלה שבה מערכת החיסון של הגוף תוקפת בטעות את הרקמות הבריאות של הגוף עצמו. במקרה זה, התקיפה מופנית בעיקר כלפי הרירית הסינוביאלית, הרקמה שמצפה את המפרקים. התהליך הדלקתי שנוצר גורם לכאב, נפיחות ונוקשות במפרקים, בייחוד במפרקי כפות הידיים, כפות הרגליים והברכיים. עם התקדמות המחלה, הדלקת יכולה להוביל לנזק בסחוס ובעצם, ואף לעיוות של המפרקים הנפגעים.
מה גורם לדלקת זו
הגורמים המדויקים לדלקת מפרקים שגרונית אינם ידועים במלואם, אך מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. נראה כי מספר גנים מגבירים את הסיכון למחלה, אך לא כל מי שנושא את הגנים הללו מפתח אותה. גורמים סביבתיים מסוימים, כמו זיהומים מסוימים, עישון וחשיפה לזיהום אוויר, עשויים גם הם להגביר את הסיכון לפתח דלקת מפרקים שגרונית או להחמיר את המצב הקיים. יחד עם זאת, המנגנונים המדויקים שבאמצעותם גורמים אלה מעוררים את התגובה האוטואימונית עדיין אינם מובנים במלואם, כאמור.
מהם התסמינים האופייניים לדלקת מפרקים שגרונית
התסמין הנפוץ ביותר של דלקת מפרקים שגרונית הוא כאב ונפיחות במפרקים, במיוחד במפרקי כף היד והאצבעות, כפות הרגליים וגם הברכיים. הכאב והנפיחות נוטים להיות סימטריים, כלומר משפיעים על אותם מפרקים בשני צדי הגוף. תסמינים נוספים עשויים לכלול נוקשות בוקר (נוקשות במפרקים הנמשכת שעה או יותר לאחר הקימה בבוקר), עייפות, חום קל, ובחלק מהמקרים, תסמינים לא מפרקיים כמו יובש בעיניים ובפה (תסמונת סיוגרן), דלקת ריאות, דלקת קרום הלב ואנמיה.
כיצד מאובחנת המחלה
האבחנה של דלקת מפרקים שגרונית מבוססת על שילוב של היסטוריה רפואית, בדיקה גופנית וממצאי מעבדה. אין בדיקה אחת שיכולה לאבחן את המחלה באופן חד משמעי, ולכן הרופא יחפש לרוב דפוס אופייני של כאבי מפרקים, נפיחות ונוקשות. בדיקות דם יכולות לזהות סמנים דלקתיים כמו שקיעת דם מוחשת (ESR) או חלבון C – ראקטיבי (CRP) וכן נוגדנים ספציפיים כמו גורם שיגרוני (RF) ונוגדנים לפפטידים ציטרולינטיים מחזוריים (נוגדי CCP). בחלק מהמקרים, ייתכן שידרשו הדמיות כמו צילומי רנטגן, אולטרסאונד או MRI כדי להעריך את היקף הנזק במפרקים.
מהן אפשרויות הטיפול
הטיפול בדלקת מסוג כזה מותאם אישית לכל מטופל בהתאם לחומרת המחלה ולתסמינים הספציפיים. המטרה העיקרית היא להפחית את הדלקת, להקל על הכאב ולמנוע או להאט נזק במפרקים ונכות. טיפול תרופתי עשוי לכלול תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים (NSAIDs), קורטיקוסטרואידים, תרופות נוגדות ראומטיות משנות מחלה (DMARDs), כמו מתוטרקסט, וחומרים ביולוגיים המכוונים לחלבונים ספציפיים במערכת החיסון. פיזיותרפיה, תרגילים ושינויים באורח החיים, כמו שמירה על משקל תקין ומזעור הלחץ על המפרקים, יכולים גם הם לסייע. במקרים מתקדמים וחריפים מאד, יידרש לעיתים ניתוח להחלפת מפרקים שניזוקו קשות.
האם דלקת מפרקים שגרונית משפיעה על תוחלת החיים
כשלעצמה, הדלקת אינה מצב מסכן חיים, היא עלולה להגביר את הסיכון למצבים בריאותיים אחרים שעשויים להשפיע על תוחלת החיים. אנשים עם דלקת מפרקים שגרונית נמצאים בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, זיהומים ומחלות ריאה מסוימות. יחד עם זאת, עם ניהול מתאים של המחלה, הכולל טיפול תרופתי, שינויי אורח חיים ומעקב רפואי קפדני, רבים מהאנשים עם דלקת מפרקים שגרונית חיים חיים ארוכים ומספקים. מחקרים מראים כי ככל שהדלקת מבוקרת טוב יותר, כך הסיכון לסיבוכים ארוכי טווח נמוך יותר.
לסיכום
זהו מצב בריאותי מורכב ומאתגר המשפיע על מיליוני אנשים ברחבי העולם. למרות שהגורמים המדויקים למחלה עדיין לא ידועים במלואם, הבנה של התסמינים, אפשרויות האבחון והטיפול יכולה לסייע רבות בניהול המצב ובשיפור איכות החיים של המתמודדים איתה. בעוד שדלקת מפרקים שגרונית יכולה להגביר את הסיכון לסיבוכים בריאותיים מסוימים, עם טיפול מתאים ומעקב רפואי צמוד, רבים מהאנשים עם המחלה מסוגלים לחיות חיים מלאים ומספקים. המחקר בתחום ממשיך להתפתח, ומביא עמו תקווה חדשה לאבחון מוקדם יותר, טיפולים ממוקדים יותר ותוצאות משופרות למתמודדים עם הדלקת.
