"בא אל פרעה": השלב ההכרחי בגאולה שאף אחד לא אוהב לעבור

"בא אל פרעה" – הדרך לגאולה עוברת דווקא דרך התמודדות עם האתגרים ומפגש עם העצם

פרשת "בא" נפתחת בציווי האלוקי למשה: "בא אל פרעה". שם הפרשה ותוכנה עוסקים בגאולת מצרים, אך מה המשמעות העמוקה של ציווי זה? וכיצד הוא מהווה חלק בלתי נפרד מתהליך השחרור מעול פרעה? הרבי מליובאוויטש חושף את הרבדים הנסתרים של הציווי, שמעניקים לו רלוונטיות לכל דור ודור – ולכל מצב אישי.

ציווי "בא אל פרעה" איננו רק שלב טכני בתהליך יציאת מצרים. הרבי מסביר שהפסוק "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה" מגלם את תחילתה של הגאולה עצמה – כל גאולה. הפרשה נקראת "בא" משום שהכניסה אל בית פרעה, הלב של המעצמה המצרית, היא שלב הכרחי בגאולה.

אבל מה הקשר בין "בא אל פרעה", שמסמל כביכול עמידה מול עוצמת הרשע, לבין השחרור והחירות? הרבי עונה: כדי להשתחרר באמת, עלינו לעבור דרך אותו "פרעה". זה נכון לגבי יציאת מצרים, וזה נכון גם היום, כשאדם יוצא ממצבים של גלות פנימית.

למה "בא אל פרעה" ולא "לך אל פרעה"?

במבט ראשון, יש כאן פרדוקס: פרעה מסמל את השליטה והכוחניות, ואת העיכוב בדרך לגאולה. מדוע אם כן משה נדרש לגשת אליו? יתרה מכך, מדוע נאמר "בא" ולא "לך"? לכל דבר בעולם גם ההיפך מהטוב והקדושה יש שורש עליון בקדושה שהוא אמיתות העניין רק שלמטה משתלשל בהרבה העלמות והסתרים עד שמתבטא לדבר מנוגד והופכי. בזוהר מוסבר כי פרעה, במקורו הרוחני. שמו נגזר מהמילה "פריעה", שמשמעותה גילוי – גילוי כל האורות, כולל האורות הגבוהים ביותר. עם זאת, בעולם הגשמי, שורש זה השתלשל והפך לקליפה חזקה ואכזרית.

הרבי מסביר: משה פחד לגשת אל פרעה כשהוא בביתו  משום שזה לא היה רק עמידה פיזית מולו. מדובר היה בעימות עם שורשו הרוחני של פרעה, שהוא בעצם גילוי אלוקי עצום – "בית פרעה" שממנו "נפרעים" כל האורות והגילויים גם אלו שאין כלים בעולם הזה להכיל אותם כנשמה בגוף.

משה לא פחד סתם. הוא חשש מכיוון שמדובר באורות גבוהים כל כך, שאין להם כלים שיכולים להכיל אותם בעולם הגשמי. כנשמה בגוף, הוא תמה: איך אצליח לעמוד מול גילויים כה עוצמתיים, שאין להם סדר או מסגרת?

כדי להתגבר על הפחד, ה' צריך לצוות על משה ולתת לו כח מיוחד: "בא", כלומר, לא לבד – אני אלווה אותך. משה לא היה יכול להתמודד בעצמו עם עוצמת הגילויים הללו, ולכן ה' עצמו הוביל אותו פנימה, "חדרים לפנים מחדרים", כדי לכבוש את העצמות האלוקית שבתוך השורש של פרעה.

משה – גשר בין עולמות

משה, בשל מעמדו הרוחני הגבוה, היה שייך לעולם של "אורות דתוהו" – עולם של אור אינסופי שאינו מוגבל על ידי כלים גשמיים. כתוצאה מכך, הוא עצמו היה "כבד פה וכבד לשון", משום שלא היה יכול להוריד את הגילויים הללו לשפה אנושית.

הפתרון הגיע ישירות מה': "ואנכי אהיה עם פיך". הקב"ה העניק למשה את הכוח לחבר בין העולמות- להפוך את האורות האינסופיים לאור הניתן להכיל בעולם מוגבל.

למה לבקש חן מהמצרים?

בפרשה מתואר כיצד בני ישראל התבקשו לשאול מהמצרים כלי זהב וכסף לפני יציאתם. התורה אף מדגישה שה' נתן חן לעם בעיני המצרים. אך מדוע היה צורך בכך?

הרבי מסביר שהדרך לגאולה מושלמת אינה עוברת דרך שבירת המציאות, אלא דרך הפיכת הגשמיות עצמה לכלי לאור אלוקי. במקום לקחת את הכלים בכוח – כפי שיכלו לעשות במהלך מכת חושך – ה' דאג שהמצרים עצמם יעניקו אותם ברצון, ובכך יהפכו לשותפים בתהליך הגאולה.

ציווי "בא אל פרעה" מלמד אותנו שיעור נצחי: כשאתה ניצב מול אתגר שנראה בלתי אפשרי, עליך לזכור שהאור הגדול ביותר נמצא דווקא שם. כמו משה, ייתכן שתחשוש מפני העוצמה של המפגש, אבל עליך לזכור שה' מלווה אותך ונותן לך את הכוח.

כל אדם יכול להפוך את חייו ל"דירה" עבור האלוקות – מקום שבו האינסוף האלוקי מתגלה דווקא בתוך המגבלות היומיומיות. בין אם מדובר בלחצים כלכליים, אתגרים חברתיים או מאבקים פנימיים, עלינו לזכור שהגאולה מתחילה דווקא שם, במקום שבו אנו מעזים "לבוא אל פרעה".

בסופו של דבר, "בא אל פרעה" אינו רק הוראה למשה. זהו מסר לכל אחד מאיתנו: הפוך את הקושי שלך לקרש קפיצה. כשה' איתך, הגבול שלך יהפוך לבלתי מוגבל, והאתגר יהפוך לגאולה.

הונאת ענק בדרום: קבלן חשוד בניכוי חשבוניות פיקטיביות ב-9 מיליון ש"ח