כוחות נשיים, זעקה אדומה וקריאה דחופה לשינוי

עשרות ידיים אדומות הונפו הבוקר ברחבת בית משפט השלום בתל אביב במסגרת מיצג מחאה חזותי מרגש ועוצמתי שנערך על ידי 'עמותת המכללה' לקראת היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. המיצג נועד להציב מראה נוקבת מול החברה הישראלית ולהזכיר את המציאות של נשים רבות שנפגעות מדי יום מאלימות.

בשטח הוצבו כשלושים ערימות אדמה המזכירות קברים, ומהן התרוממו עשרות זוגות ידיים אדומות. הידיים היוו התייחסות ישירה לסיפורה הטרגי של ליטל מלניק ז"ל, אך גם לסוגי האלימות והפגיעות שבהן נשים רבות "נקברות" עוד בחייהן: אלימות מינית, עוני, רעב, הדרה, פגיעה נפשית ופיזית. לצדן עמדו פעילות עם כפפות איגרוף אדומות כסמל להתנגדות, לכוח ולמאבק לא פחות משהן מסמלות את הכאב.

הקול שעולה מהאדמה

מובילות המיצג הציגו חזות שמבטאת לא רק סבל, אלא גם כוח נשי מתעורר. "המיצג הוא ביטוי לא רק לקורבנות אלא גם למאבק עיקש לשינוי, ולכוחן של נשים שמסרבות להיקבר בשתיקה", אמרה אחת מהעומדות מאחורי האירוע. לכל אורך הרחבה עלה מסר חד וברור: הגיע הזמן לעצור את ההפקרה של נשים בישראל.

המספרים מאחורי הזעקה

הנתונים שפורסמו בשנים האחרונות חושפים תמונת מצב קשה במיוחד: ארבעים נשים נרצחו מתחילת 2025. אחת מכל שלוש נשים בישראל חווה פגיעה מינית במהלך חייה. בשנת 2023 בלבד התקבלו יותר מחמישים אלף פניות באיגודי הסיוע – ורוב סוגי הפגיעה מתבצעים על ידי אדם מוכר, בן זוג, בן משפחה או קולגה. פערי השכר בין נשים לגברים בשוק העבודה הישראלי עומדים על עשרות אחוזים, ובדרגים הבכירים בשירות המדינה ובחברות ההייטק נשים מהוות מיעוט זעום.

האמנות בשירות המחאה

המיצג הופק בשיתוף האמנית כרמן אלמקייס עמוס, שתיעדה בשנה האחרונה נשים שחיות בעוני, נאבקות על קורת גג או סובלות מאלימות. היא ציינה כי נשים מוחלשות נותרות פעמים רבות שקופות מול המערכת, ושחובה ציבורית להאיר את סיפורן.